לחיות עם אסתמה כל החיים:
הסיפור של ענת יערי

ילדות עם אסתמה 💭

שלום לכולם, שמי ענת יערי, אני בת 69, ואני חיה עם אסתמה כמעט כל חיי. האסתמה שלי התחילה כבר בגיל שלוש או ארבע. אלה היו שנים אחרות לגמרי מבחינת הרפואה — כמעט שלא היו טיפולים מתקדמים, ובטח לא המודעות שיש היום למחלה.

האבחנה הברורה הראשונה שאני זוכרת הייתה בגיל תשע, כשהגעתי לאשפוז בבית החולים בלינסון בעקבות התקף אסתמה קשה. האמת היא שאני אפילו לא יודעת בדיוק איך התמודדתי עם המחלה לפני כן. גם אין לי היום את מי לשאול.

מה שאני כן זוכרת הוא שהמחלה התחילה אחרי שעברנו לגור במושב בשרון. זה היה חורף, שיחקנו הרבה בחוץ כילדים, ובשלב מסוים חליתי במחלה דמוית שפעת. בתור טיפול קיבלתי אז זריקות פניצילין. יש אפילו מחקרים שמעלים אפשרות שילדים שקיבלו פניצילין בגיל צעיר פיתחו בהמשך אסתמה קשה יותר — אני לא יודעת אם זה באמת המקרה שלי, אבל זו אחת ההשערות.

האסתמה שלא עברה 🔄

מה שאני כן יודעת הוא דבר אחד ברור: האסתמה מעולם לא עברה.

במשך השנים אמרו לי הרבה פעמים: "זה יעבור בגיל ההתבגרות." "אחרי גיל מסוים זה נרגע." "אחרי המחזור זה משתפר." אבל אצלי זה לא קרה. האסתמה נשארה איתי לאורך החיים — ולפעמים גם בצורה קשה מאוד.

במשך שנים הטיפול בהתקפים היה בעיקר זריקות חירום. בהתחלה קיבלתי תרופות כמו קופסטמין, ובהמשך זריקות אדרנלין. אם הייתי מגיעה בזמן לטיפול — ההתקף היה נרגע.

הרגע שלא אשכח לעולם 🚨

מי שלא חווה התקף אסתמה קשה, מתקשה להבין עד כמה זה מפחיד. כשיש לי התקף, זו לא רק תחושת קוצר נשימה. זו תחושה של חנק מוחלט — כאילו הגוף פשוט לא מצליח לקחת אוויר.

בוקר אחד התעוררתי עם התקף קשה במיוחד. לא היה אבק, לא עשן, לא טריגר ברור. פשוט נחנקתי לגמרי. מיד הזרקתי לעצמי אדרנלין — וזה לא עזר. ניסיתי גם אפיפן — וגם זה לא שינה את המצב.

באותו רגע רצתי למקלחת — כי מבחינתי זה מקום "נקי" יותר לנשום בו. עמדתי שם, הסתכלתי על עצמי במראה ואמרתי לעצמי: "אני הולכת למות."

בן הזוג שלי ראה שמשהו חמור מאוד קורה והזמין אמבולנס. אני כבר כמעט לא זוכרת את הרגעים הבאים. אבל אני כן זוכרת ששמעתי קולות שקוראים לי: "ענת, תתעוררי." "ענת, אם את שומעת אותנו — תמצמצי בעיניים."

ברגע הזה הבנתי שאני כנראה לא לגמרי כאן. כשהצלחתי למצמץ, הרגשתי לחץ עצום בחזה — הסבירו לי אחר כך שזה בגלל פעולות ההחייאה. המשפט הראשון שאמרתי לצוות היה: "אני לא הולכת לבית חולים." פשוט כי הייתי כבר כל כך הרבה פעמים בבתי חולים. אבל הרופאים הסבירו לי שעברתי חנק קשה מאוד, ושאין ברירה.

אסתמה — לא תמיד "קלה" 💊

האירוע הזה היה רגע מטלטל עבורי. כי אנשים רבים חושבים שאסתמה היא מחלה קלה. משאף קטן בכיס, כמה שאיפות — והכול מסתדר. אבל האמת היא שיש אסתמה — ויש אסתמה קשה. אסתמה קשה יכולה להיות מחלה מסוכנת מאוד, ואפילו מסכנת חיים.

היום, לשמחתי, הרפואה כבר נמצאת במקום אחר לגמרי. יש טיפולים חדשים שלא היו קיימים בעבר — כולל טיפולים ביולוגיים מתקדמים, שמאפשרים שליטה טובה יותר במחלה. אבל החיים עם אסתמה עדיין דורשים מודעות, הקפדה על טיפול, והבנה עמוקה של המחלה.

המסר שלי 📌

אל תזלזלו במחלה. גם אם לפעמים היא נראית קלה — התקפים יכולים להיות מסוכנים מאוד. חשוב למצוא רופא שמלווה אתכם, להבין את המחלה שלכם ולהקפיד על טיפול מתאים.

והכי חשוב — לזכור שאתם לא לבד. היום יש יותר ידע, יותר טיפולים ויותר קהילה שתומכת ומבינה. ואפשר ללמוד לחיות עם אסתמה בצורה טובה ובטוחה יותר.