"המחלה היא חלק מהחיים שלי, אבל היא לא מי שאני."
נולדתי עם זה 🧬
שלום, שמי דובי קורדונסקי, אני בן 31, אבא ומורה — ואני חי עם מחלת ריאות גנטית נדירה בשם PCD (Primary Ciliary Dyskinesia). זו מחלה שנולדים איתה. כלומר — אין רגע שבו "נהייתי חולה". זה פשוט חלק מהחיים שלי מאז שנולדתי.
האבחנה שלי הגיעה יחסית מוקדם, בעיקר בזכות אחי הגדול שאובחן במחלה כמה שנים לפניי. כשהייתי תינוק ההורים שלי כבר הכירו את הסימנים, ראו שאני חווה תסמינים דומים — וכך התחילו הבדיקות. בסופו של דבר קיבלתי את האבחנה בסביבות גיל שנתיים-שלוש.
ילדות עם טיפולים יומיומיים 🏠
אחד הזיכרונות הכי חזקים שלי מהילדות הוא הפיזיותרפיה הנשימתית. ההורים שלי הקפידו מאוד על הטיפול — לפחות חמש פעמים בשבוע, כל פעם בערך חצי שעה עד ארבעים דקות. המטרה הייתה לעזור לריאות להוציא ליחה ולנקות את דרכי הנשימה.
כילד קטן לא תמיד מבינים למה צריך את כל זה. אבל היום אני יודע עד כמה הטיפולים האלה היו חשובים לשמירה על הבריאות שלי.
PCD היא מחלה שמשפיעה על מנגנון קטן מאוד בגוף — הריסים הזעירים בדרכי הנשימה. התפקיד שלהם הוא לפנות החוצה ליחה, חיידקים וחלקיקים שאנחנו נושמים. כשזה לא עובד כמו שצריך, הליחה מצטברת, נוצרים זיהומים חוזרים, ולפעמים גם דלקות אוזניים וירידה בשמיעה.
התקפים ותקופות מחלה 🌊
החיים עם PCD הם לא תמיד יציבים. יש תקופות שבהן המצב יחסית רגוע, ויש תקופות שבהן מגיעה החמרה. לפעמים זה מתחיל בתחושה של חסימה בדרכי האוויר — כאילו משהו בתוך הריאות פשוט לא משתחרר.
יש שיעולים חזקים, הרבה ליחה, ולפעמים גם שיעול שמפריע לישון בלילה. תקופות כאלה יכולות להימשך שבועיים, חודש ואפילו יותר. בתקופות כאלה צריך להגביר טיפולים — יותר פיזיותרפיה נשימתית, יותר טיפול תרופתי, והרבה סבלנות עד שהמצב משתפר.
לבחור בחיים רגילים 💪
למרות המחלה, אני משתדל לחיות חיים רגילים ככל האפשר. אני עובד כמורה, וגם כשיש תקופות פחות טובות מבחינת הנשימה — אני משתדל לשמור על השגרה. כמובן שאם יש חום או מחלה קשה אני נשאר בבית, אבל ברוב הזמן אני מאמין שהשגרה דווקא עוזרת. היא נותנת כוח לקום מהמיטה ולהמשיך קדימה.
גם החלומות האישיים לא נעצרו 👨👧
אחת ההשפעות של המחלה קשורה גם לפוריות. אצל רוב הגברים עם PCD יש קושי טבעי להביא ילדים. אבל היום הרפואה מאפשרת פתרונות.
בעזרת תהליך של IVF הצלחנו להביא לעולם את הבת המתוקה שלנו. זה היה רגע שמזכיר לי עד כמה חשוב לא לוותר על חלומות — גם כשיש מחלה ברקע.
המסר שלי 📌
PCD היא מחלה כרונית, אבל היא לא חייבת להגדיר את החיים. עם טיפול נכון, התמדה בפיזיותרפיה נשימתית, ותמיכה מהמשפחה ומהקהילה — אפשר לחיות חיים מלאים.
ואולי הדבר הכי חשוב שלמדתי בדרך הוא זה: המחלה היא חלק מהחיים שלי, אבל היא לא מי שאני.
״המחלה היא חלק מהחיים שלי, אבל היא לא מי שאני.״
— דובי קורדונסקיגם אתם מתמודדים עם PCD?
הצטרפו לקהילה שמבינה אתכם — אנשים שחיים עם PCD ויודעים מה זה אומר.